שאל את הרב - עזרה ראשונה, הצלת חיים ופיקוח נפש
יש לכם שאלה לרב? מלאו את הטופס ותשאלו את הרב רק לפני שאתם שואלים תוודאו שלא קיימת תשובה ברשימה למטה
שם*
טלפון
אימייל
שאלה*
תשובות של הרב
הרב שמואל אליעזר שטרן – ארה"ב 07.02.11

ש. לפני שבת לבני (בן 5) היה התקף חמור של אסטמה. לפני שבת שמתי מכשיר אינהלציה עם שעון שבת, אך בגלל חומרת ההתקף הייתי צריכה להוסיף עוד. עשיתי זאת ע"י הזזת הזיזים בשעון עם שינוי עם מזלג, אך עשיתי את זה באופן מיידי שיתחיל לעבוד ולא מאוחר יותר בגלל חומרת ההתקף - לילד היה קשה לנשום. לא הלכתי למוקד שבת כי זה רחוק בגלל קשיי נשימה. האם זה נחשב חילול שבת במזיד?

ת. זה הצלת חיים ולא חילול שבת.

הרב דוד יוסף – מכסיקו 08.03.09

ש. האם מותר להזכיר שמות של חולים בברכת רפאינו? 

ת. רק חולים הנמצאים בבית המתפלל, קרובים מדרגה ראשונה.

הרב שמואל אליעזר שטרן – ארה"ב 09.02.11

דיני חולה בצום

כשתקנו הנביאים והחכמים את הצומות, תיקנום לאנשים בריאים, אבל על החולים לא גזרו לצום. ובזה שונה דין יום הכיפורים מדין שאר הצומות. שביום הכיפורים גם חולים חייבים לצום, מפני שהוא מן התורה, ורק חולים מסוכנים, שהצום עלול לסכן את נפשם, פטורים מצום הכיפורים, שפיקוח נפש דוחה את מצוות התורה. אבל בשאר הצומות שתקנו חכמים, כל חולה, אף שאין בו סכנה, פטור מהצום.

 

ככלל, מי שכאביו או חולשתו אינם מאפשרים לו להמשיך בשגרת חייו והוא נאלץ לשכב על מיטתו – נחשב חולה. לדוגמה, החולים בשפעת, אנגינה, ומי שחומו גבוה – פטורים מהצום.

 

ואמנם כמעט כל אדם סובל בצום מכאב ראש וחולשה, ולהרבה אנשים קל יותר בצום לשכב במיטה מאשר להמשיך לתפקד, ולעיתים הרגשת המעונה אף קשה מהרגשת אדם שחולה בשפעת. אולם תחושה זו אינה נחשבת כמחלה אלא כתחושה טבעית של צום, שתחלוף תוך שעות ספורות אחר הצום. ולכן דווקא חולה שנאלץ לשכב על מיטתו מחמת מחלתו פטור מהצום, אבל מי שסובל מהצום עצמו, ואפילו אם חולשתו מהצום גורמת לו להעדיף לשכב על מיטתו, אינו נפטר מהתענית. ורק מי שנחלש כל כך מחמת הצום, עד שיצא מגדר מעונה המצטער מחמת התענית והתחיל להיות חולה – פטור מן הצום.

 

וכן כל אדם שיודע שאם יצום עלול לחלות – פטור מהצום. למשל, הסובל מאולקוס פעיל או מיגרנה חזקה – פטור מהצום, מפני שהצום עלול לעורר את מחלתו. וכן אדם חלש שיודע שיש סבירות גבוהה שהצום יגרום לו לחלות – פטור מהצום. גם החולה בסכרת שנאלץ לקחת אינסולין – פטור מהצום, ופעמים שחולי סכרת אף פטורים מצום יום הכיפורים. גם הסובלים מאבנים בכליות, שצריכים לשתות הרבה מים – פטורים מהצום. מי שסובל מלחץ דם, אינו נחשב חולה ויכול להתענות, אלא אם כן קיבל הוראה רפואית אחרת. ובכל מקרה של ספק יש לשאול רופא ירא שמים.

 

הפטור מהצום מחמת חוליו, יכול לכתחילה לאכול כבר בבוקר ארוחה שלימה ולשתות כל צורכו, אבל ראוי שלא יענג את עצמו במאכלי מותרות. וכשיאכל אינו צריך להשתדל לאכול לשיעורים כדרך שאמרו ביום הכיפורים. מפני שרק בצום יום הכיפורים שהוא מן התורה, וגם החולים חייבים בו, החמירו גם לגבי חולים מסוכנים שמוכרחים לאכול, שאם אפשר להם, יאכלו פחות פחות מכשיעור, כדי שלא לשבור את הצום. אבל בצום שתקנו חכמים, אין לחולים מצווה להתענות, ולכן אין כל צורך שיאכלו פחות פחות מכשיעור.

 

עוד צריך לציין, כי חולים שצריכים ליטול תרופות באופן קבוע, כמו מי שהחל ליטול אנטיביוטיקה או חולים כרוניים אחרים, צריכים להמשיך ליטול את התרופות גם בימי הצום. ומי שיכול, יבלע את התרופה בלא מים. יש לציין שכמעט בכל התרופות, כולל אנטיביוטיקה, לא יגרם נזק למי שיבלעם בתענית בלי מים. ומי שאינו יכול לבלוע תרופה בלי מים, יערב במים טעם מר, עד שלא יהיו ראויים לשתיה – ובעזרתם יבלע את הגלולה.   

הרב חיים דביר 06.01.09

ש. יש לי פצע חבוש ואין לי אפשרות להוריד את התחבושת לפני הטבילה, האם אפשר

לטבול גם במשך השבוע וגם לכבוד שבת?

ת. מותר. 

הרב יעקב רוז'ה – שווייץ 17.02.10

ש. האם מותר לרופא שיניים לתת טיפול עזרה ראשונה לאדם שסובל מכאבים חזקים מאד בשבת, וכדורים נגד כאבים לא עזרו לו?


א. במצב שאין סכנת חיים - אלא רק כאבים חזקים מאד ובלתי נסבלים.


ב. במצב שעלולה להיות סכנה כגון נפיחות באזור הפנים (שבמקרים מסוימים אנו מפנים בדחיפות למיון). 

תשובה:

א. ככל שמצב המטופל מסתבך או שיש חשש שיסתבך מותר לתת לו כל טיפול שנחוץ.

ב. במקרה של כאבים בלבד ואפילו חזקים, מותר לתת תרופות אך לא בדרך זריקה במחט, אלא לחפש דברים חלופיים שירגיעו את כאביו. 

הרב חיים דביר – ארה"ב 22.05.11

ש. אם רואים בשבת בעל חי פצוע האם יש דרך שמותר לעזור לו? 

ת. איסור דאורייתא אין לבצע, איסור דרבנן רק במצב שהוא בסכנה ובשינוי.

הרב דוד יוסף – פנמה 12.10.09

ש. אני במעקב נפרולוגי זה שנים עקב בעיית בכליות, הרופא אמר שאסור לי לצום. בקשתי ממנו שיתיר לי רק לשתות, אבל הוא אמר שזה פיקוח נפש ואסור לצום.

ת. תאכל 30 גרם כל 10 דקות.

הרב בן ציון ערוסי – ארה"ב 05.09.09

ש. לפני כמה שנים נעלמה הילדה הודיה קדם ז"ל ורבנים התנדבו להשתתף במבצע החיפושים אחריה כאשר בראש צוותות החיפוש עמדו בראש וראשונה מתנדבי זק"א. לאחר זמן קצר כשהחיפושים לא העלו דבר הזדעזעה ישראל לגלות כי הילדה נרצחה והרוצח אינו אחר מאשר האב בכבודו ובעצמו.

לאחר גילוי גופת הילדה, התלבטו בזק"א אם לדרוש מהאב תשלום פיצויים בשל העלות הגבוהה של מבצע החיפושים אחריה. האם נכון היה לתבוע? מה הבסיס לתביעה? מה אומרת על כך ההלכה?

ת. עונשו של רוצח, לפי דין תורה, הוא מיתה. והכלל הוא שאדם העושה מעשה חמור המחייב מיתה, אין לחייבו בעונש נוסף.

 

ובתוספתא, ב"ק, ט, טז-יז, שנינו: "הרגו והרג בהמתו כאחד, וקטע את ידו כאחד, הרגו וסימא את עינו כאחד פטור. שנאמר ולא יהיה אסון ענוש יענש. אם יש שם אסון, אין נענש. אבל הרג את בהמתו, ואחר כך הרגו, וקיטע את ידו ואחר כך הרגו, סימא את עינו ואחר כך הרגו חייב, שנאמר דמים לו, שלם ישלם. זה הכלל, כל שחלה עליו מיתה ותשלומין כאחד פטור". מתוספתא זו למדנו שרוצח שהרג והזיק כאחד. ועשה שתי עבירות כאחת: עבירה שעונשה מיתה, ועבירה שעונשה ממון. ושתיהן נעשו כאחת. פטור מן הממון. וכן הרבה מקורות לכלל זה הקרוי "קים ליה בדרבה מיניה' (די לו בעונש החמור ואין לעונשו בעונש נוסף) שחלה בין אם מענישים את העונש של מיתת בית-דין ובין אם לאו. אם כן, לכאורה, הרוצח שרצח את בתו, מאחר והוא ראוי לעונש מיתת בי"ד, אין לחייבו גם בעונש ממון על עבירות אחרות, שעשה בד בבד, ושעונשן ממון.

 

אולם אחרי העיון אין הדבר כן. שהרי כאן עבר האב עבירות ממון אחרי שרצח את בתו. בכך שהוא הודיע למשטרה שבתו נעלמה, והמשטרה החלה בחיפושים נרחבים. ומאוחר יותר, גם פנה לציבור הרחב, להתגייס למבצע החיפושים, וכך נמשכו החיפושים מספר ימים, והרבה בני אדם התבטלו ממלאכתם, והרבה הוצאות הושקעו בחיפושים והרבה שידורים והרבה סיקורים תקשורתיים נעשו, בין היתר גם כדי לסייע במציאת הבת הפעוטה, שרק אביה ידע שהיא כבר קבורה, והוא קברה לאחר שהטביע אותה.

 

ומדוע יש להתייחס לעונש הממוני כשמדובר בעבירה חמורה ביותר? יש להשיב ולומר, שאכן אין לו לפושע זה סליחה ומחילה וכפרה, אבל אם אפשר להכות אדם כזה בכיסו מצווה לעשות זאת. ואם יש יסוד לתביעות כספיות כנ"ל, יש לעקל חשבונותיו, או דירתו, אם יש לו. כי פושעים כאלה, דמיהם, דהיינו כספם ורכושם, יקר בעיניהם יותר מדמי בני אדם שנבראו בצלם ה'. אלא שהשואל ישאל, כלום ניתן לחייבו בתשלומים כספיים? והרי הוא לא הזיק בידיים, אלא רק גרם לנזק ולמדנו ש'גרמא בנזיקין פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים'.

 

אך יש לקבוע שכאן אין מדובר ב'גרמא' אלא ב'גרמי' שכן חייב בו בדיני אדם והוא על פי מה שאומר הרא"ש, ב"מ, פרק ו', סימן ב, בעניין בעל הבית שאמר לפועלים לבוא ולעבוד אצלו. ובאו, ולא היתה לו עבודה עבורם, אותו בעל בית חייב לשלם להם מדינא דגרמי. משום שהתבטלו ממלאכה, בגללו. וא"כ כל אדם שעל פי דבריו גרם לכך שבני אדם יתבטלו ממלאכתם, ובמקרה דנן, והשקיעו כל זמנם בחיפוש אחר הילדה, כלומר הם עבדו, על פיו, ומחמתו, שבוודאי הוא חייב לשלם להם דמי מלאכתם.

 

אלא שעדיין יקשה המקשה, והרי הפושע הנאלח הזה לא שכר את מאות השוטרים והמתנדבים לחפש את בתו, כמו במקרה של הרא"ש אלא רק קרא להם להתנדב. שלוש תשובות בדבר:

 

א)      לגבי השוטרים – הרי הם משתכרים בלאו הכי, בין שעבדו בחיפוש אחר בתו, ובין בעבודה אחרת. אלא שהוא גרם לכך שבמקום שיעבדו בעבודות אחרות ומועילות, הוא ביטלם ממלאכתם, לשם חיפוש חסר תועלת. ודומה הדבר לאדם שמוציא פועל ממקום עבודתו, שכבר הוא עובד בה, שבוודאי חייב לשלם לו, או למעבידו, דמי הבטלה שביטלו.

 

ב)      לגבי הפעלת הציבור הרחב, הרי דינם כמשיבים אבידה. והמשיב אבידה רשאי לדרוש דמי בטלה. ולהתנות מראש, בפני שלושה הדיוטות. ובמקרה דנן שהפושע יצר מצב כאילו מדובר, שהילדה בסכנת חיים, הטעה אותם ולא התנו. והדבר ברור יותר מאומדנא דמוכח, שאילו ידעו, או שהיה להם יסוד להעריך שאין בדבריו מאומה, שלא היו מתבטלים או שהיו מתנים.

 

 

ג)       בשלב מסוים הפושע הכריז שיינתן פרס לכל מי שיחזיר את הילדה, או יספק להם מידע על קיומה. וכיון שהדברים נאמרו ברבים, הווה ליה, כאילו שכרום, וכאילו נעשה מעשה קניין.

 

זאת ועוד, הרמב"ם, בהלכות זכייה ומתנה, ו, כד, הביא דעת רבותיו כדלקמן: "הורו רבותי שאם היה מנהג המדינה שיעשה כל ארוס סעודה ויאכילו רעיו, או יחלק מעות לשמשין ולחזנין וכיוצא בהן, ועשה כדרך שעושין כל העם וחזרה בה, משלמת הכל, שהרי גרמה לו לאבד ממונו". עכ"ל.

 

כלומר אף שהאשה לא ביקשה מארוסה לעשות סעודה, ולהוציא הוצאות, מאחר והוא נהג כמנהג המדינה, היא היתה צריכה לצפות, שכך יתנהג בגינה, ומשחזרת בה היא צריכה לשלם כל הוצאותיו. על אחת כמה וכמה בעניין הפושע הנתעב הזה, שבוודאי ידע שהמשטרה וכל בית ישראל יתגייסו למבצע אדיר של חיפושים לצורך הצלה, והוא הטעה אותם ביודעין, שבוודאי שעליו לשלם כל ההוצאות. וכן פסק השו"ע, אע"ה, נ, ג, ועיין בנושאי הכלים שיסוד החיוב מדינא דגרמי. ואע"פ שהראב"ד חלק על הרמב"ם שם, והשווה את הארוסה למכר שמכר לקונה שרעוני גנהו לא צמחו, שאינו משלם לו ההוצאה, כמבואר בב"ב צג, ב, דומה שאפילו הראב"ד, שחולק בעניין החזר הוצאות סעודת אירוסין, יודה בענייננו, משום שיש לומר שהארוס, אף שנהג לפי מנהג המדינה, אבל הוא פעל מרצונו. לא כן בענייננו. המחפשים פעלו מכח ציווי התורה, כי כיוון שמדובר בחיפוש אחר ילדה שלפי הבנת כולם, אפשר שהייתה בסכה, הרי שכל מי שיכל להציל ולא פעל כדי להציל היה עובר על לאו, 'לא תעמוד על דם רעך'. ואם כן הפושע הזה גרם לכך, שהמחפשים סברו שהם מצווים ע"י הקב"ה להציל אותה, ומוזהרים ע"י הקב"ה שלא לעמוד מנגד. ולכן על אותו פושע לשלם ההוצאות אפילו לפי שיטת הראב"ד.

 

וכאן המקום להביא גם דברי ה'תורה תמימה', במדבר לה, לא, על הפסוק, "ולא תקחו כפר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות, כי מות יומת". ובאות לא, הביא התורה תמימה את דברי הגמרא כתובות לז, ב, "לא תשקול ממונא מיניה, ותצטעריניה". עכ"ל. וכתב התורה תמימה, שם אות עב, "בא לאפוקי שלא נפרש שלא נייסרנו גם בממון, זולת עונש מיתה. והיינו שישלם להיורשים ערך של הנהרג ובזה תהיה כפרה להנפש. אלא ר"ל שלא נקח ממון תמורת מיתתו" עכ"ל.

 

בדברים אלו חידש התורה תמימה, שהתורה הורתה שלא נעניש את הרוצח בעונש ממון נוסף על עונש המיתה. וכן שלא נחליף את עונש המיתה בעונש ממון. אבל הרוצח צריך לשלם ליורשים ערך הנהרג, ותשלום זה יהיה כפרת מה. ונראה שדבריו מכוונים לנהרג שיכל לפרנס את יורשיו, וע"י שהרוצח רצחו, הוא גרם לאבדן מקור פרנסתו. ולכן על הרוצח לפצות את היורשים.

 

על דרכנו למדנו, שצריכים להטיל על הרוצח תשלום הוצאות והפסדים שגרם ע"י הרציחה. ואין זה נחשב לעונש ממון נוסף לעונש המיתה. וכל שכן כשמדובר בתשלום הוצאות שנגרמו ע"י הרוצח בחיפוש אחר בתו.

 

על פי פסק ההלכה אכן תבע ארגון זק"א בבית משפט השלום בירושלים תביעה בסך מליון שקלים נגד אלי פימשטיין, אביה של הפעוטה הודיה קדם ז"ל החשוד ברציחתה. בתביעה נכתב כי נזק נפשי וכספי נגרם למתנדבי הארגון וכי עליו לשלם את עלות מבצע החיפושים אחרי הילדה. בית המשפט אכן נענה לתביעה וקבע כי אלי פימשטיין ישלם חצי מליון ₪ לארגון זק"א וזק"א יקים בכסף מפעל להנצחת הנרצחת הודיה קדם.


הרב מיכל שטרן – אנגליה 05.10.11

ש. אני עובד כאח בבית החולים, בקשתי לא לעבוד אחר הצהריים בחול המועד בביה"ח. אבל הרופא הזמין שני חולים לניתוחים פרטיים מסובכים ורשם אותי כאח ניתוחים, למרות התנגדותי הנחרצת. הכסף בלי ברכה, מה לעשות?

ת. עבודתך חיונית מאוד, והיא נקראת צרכי רבים, בנוסף על הצלת נפשות שיש בה.

הרב מיכל שטרן – רוסיה 05.12.09

ש. האם מותר לבלוע תרופות לא כשרות לחולה שאינו בר פיקוח נפש אבל סובל מאוד? 

ת. אם ברור לו שמכילות דבר איסור ואין לו סכנה לא יקח.