לעסוק בשריפת גופות אנשים המעוניינים בכך. בדיון הציג הרב הראשי הרב יונה מצגר שליט"א חוות דעת מנומקת הכוללת את כל צדדי העניין על פי הלכה המורה חד משמעית כי העניין אסור בשום פנים ואופן, בישיבה נכחו כל חברי מועצת הרבנות, ונציגי ארגון זק"א הרב יעקב רוז'ה שליט"א יו"ר וועד הרבנים של הארגון, הנחשב כמומחה בעל שם בעניין ההלכתי של טיפול בנפטרים. הרב משה ראוכברגר חבר וועד הרבנים וחבר מועצת הרבנות, ומרדכי פלשטיין מנכ"ל ארגון זק"א.

בדיון הציגו נציגי ארגון זק"א בפני הרבנים את התנהלות חברת עלי שלכת, שבנוסף על כך שפעילותה נוגדת את ההלכה, גם מבחינה חוקית אין לה אישורים מתאימים.

מועצת הרבנות יצאה בפסיקה חד משמעית כי אדם שציווה לשרוף את גופתו, לא יקבר בקבר ישראל, אין יושבים עליו שבעה ואין נוהגים בו מנהגי אבלות, מועצת הרבנות מורה לחברות הקדישא לא לקבור את אפרם של הנשרפים בקברות ישראל.

יצויין כי בשבוע שעבר הוגשה תלונה במשטרת כפר סבא נגד חברת 'עלי שלכת', התלונה הוגשה ע"י יו"ר ארגון זק"א יהודה משי זהב, יו"ר פורום החברה קדישא בישראל הרב מרדכי אלבוים ומנהל המחלקה המשפטית של ארגון זק"א מיכאל גוטויין.

התלונה מתייחסת לאי חוקיות שריפת גופות בישראל, לכך שחברה אין רישיון להתעסק בגופות נפטרים וכן לעובדה שלחברה אין אישורים מתאימים לחוקי העזר העירוניים לשם הפעלת המשרפות. בנוסף מתייחסת התלונה לכך שהחברה פוגעת ברגשות הציבור ומפרסמת פרסום מטעה.

לתלונה צורפה חוות דעת של המחלקה המשפטית של ארגון זק"א המבססת את התלונות (מצ"ב).

נספח א'
אי חוקיות שריפת גופות בארץ
(עפ"י חוות דעת של המחלקה המשפטית של ארגון זק"א)
1. החקיקה הישראלית כולה, ללא יוצא מן הכלל, מתייחסת אך ורק לאפשרות קבורתו של אדם, להבדיל משריפתו. אין אף אזכור למתן רשות לשריפת גופה במדינת ישראל בחקיקה או בפסיקה.
2. נושא קבורתו של אדם מוסדר בחוק הישראלי כאשר עד לפני מספר שנים התאפשרה קבורת אדם אך ורק בבית קברות יהודי.
3. חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית – תשנ"ו 1996, אמנם העניק חלופה של קבורה בבית עלמין אזרחי, אך זאת ותו לא. המחוקק שעה שבחן את הצורך למתן חלופות לאחר מותו של אדם בחר במפורש להעניק דווקא זכות של קבורה חלופית ולא כל דבר אחר.
4. מילותיו של החוק מבטאות רעיון זה בבירור בסעיף 2 בו נכתב:
5. "אדם זכאי להיקבר על פי השקפתו בבית עלמין אזרחי חלופי אם בחר בכך". המחוקק מודע, אם כן, לכך שלאדם תתכן השקפה שונה מההשקפה המקובלת, אך זכותו מצטמצמת לבחירת חלופת מקום קבורה ולא לאפשרות של שריפת גופתו.
6. לא זו אף זו, החוק הנ"ל אף כפוף לחוק שרותי הדת היהודיים (נוסח משולב), תשל"א – 1971, כפי שנכתב בסעיף 7 שבו.
7. כידוע לאדם חי מוקנות זכויות יסוד רבות. לעומת זאת המת הינו חסר כושר משפטי ועל כן הוא נעדר יכולת לממש זכות לאחר מותו. מסיבה זו לאדם אין עוד כל שליטה על רכושו לאחר מותו. אשר על כן, נדרשת חקיקה ספציפית, חוק הירושה, על מנת שתתקיים האפשרות בידי אדם להביע את רצונו, באשר למה שיעשה ברכושו לאחר מותו.
8. באופן דומה אין לאדם זכות על גופו לאחר מותו ונדרשת חקיקה ספציפית על מנת לאפשר לאדם להביע את רצונו לאשר יעשה עם גופתו לאחר מותו. ואכן המחוקק הקנה לאדם בחקיקה ספציפית את הזכות להיקבר בבית קברות על פי דתו או אזרחי אלטרנטיבי.
9. כך גם חוק האנטומיה והפתולוגיה, תשי"ג – 1953 קבע קריטריונים ברורים לאופן בו יכול אדם להסכים כי גופתו תשמש למטרות מדע. מכאן שכאשר המחוקק מצא לנכון לאפשר לאדם לעשות שימוש חריג בגופתו היה צורך בחקיקה ספציפית שאם לא כן, היה הדבר אסור.
10. לחברת "עלי שלכת" אין כל רשיון ו/או זכות לבצע שריפת גופות בארץ. החברה פנתה למוסד לביטוח לאומי כדי לקבל אישור על השתתפות במימון פעילותם אך בקשתם נדחתה.
11. בנוסף נעשתה פניה למשרד ראש הממשלה לקבלת אישור לפעילות החברה אך גם בקשה זו נדחתה.
12. החברה מפרסמת פרסום מטעה באתר האינטרנט שלה, לפיו אין כל סתירה בין שריפת גופות נפטרים לבין הדת היהודית. בעוד שברור הוא כי הדת היהודית אוסרת דבר זה באיסור חמור.
13. החברה מסתירה את מיקומו של הקרמטוריום, מסיבות מובנות, וככל הנראה גם אין ברשותם אישורים של חוקי העזר העירוניים.
14. בנוסף, שריפת גופות מעורר מחדש ומזכיר באסוציאציה את זוועות השואה ופוגע קשות רגשית ביוצאי השואה.